בעקבות הטיול הראשון ביפן, החלטתי ללמוד
יפנית עוד לפני שחזרתי לארץ. בתחילת הטיול נפגשתי עם דני, חבר שגר באוסקה כבר עשר
שנים (אז הוא היה ביפן 'רק' 7 שנים) ועם מספר חברים שלו שחיים פה כמוהו. כבר אחרי מספר ימים ביפן עלתה בי המחשבה
לנסות למצוא דרך להגיע ליפן לתקופה ארוכה יותר מטיול של שבועיים. הבעיה העיקרית
היא שכדי לעבוד ביפן בעבודה שאפשר לחיות ממנה, צריך לרוב לדעת יפנית ברמה מספיק
טובה לחיי יום יום ויותר.
זרים רבים ביפן, בעיקר כאלו שנולדו במדינות
ששפתן היא אנגלית, עובדים פה כמורים לאנגלית. כידוע, היפנים לא שולטים באנגלית
מספיק טוב ולמרות שיש שילוט באנגלית במקומות רבים (בעיקר מתוירים ובערים גדולות),
האנשים עצמם לא ממש דוברים אנגלית ברובם. חלק גדול מבין אבל לא ממש מסוגל לדבר.
בנוסף לזה, יש עניין תרבותי. אם מישהו ידרוך
ליפני על הרגל, הוא יתנצל על כך שהוא גרם לדורך לדרוך עליו (טוב, אני קצת מגזים,
אבל הכוונה ברורה). זה נובע מכך שהיפנים חושבים תמיד על האחר ועל הימנעות מגרימת
אי נעימות לאחר ואם יתבקשו לעזור, במידה ויוכלו, יצאו מגידרם כדי לסייע עד כדי כך
שיסטו מדרכם וילוו את מבקש העזרה למקום הנכון.
אך אליה וקוץ בה – אם אותו מבקש עזרה הוא
זר והוא פונה אל היפני באנגלית והאנגלית בפיו של אותו יפני לא מספיק טובה, במקרים
מסוימים, היפני פשוט לא יענה. לא בגלל שהוא גס רוח חלילה, אלא שבגלל שאינו שולט
היטב באנגלית והוא חושש לתת תשובה שתגרום לאי נוחות לשואל ולעונה (על כך שגרם לאי
נוחות לאחר..). אם כי אני חייב לומר שלא נתקלתי ביפני שלא ניסה לעזור גם מבלי לדעת
אנגלית ברמה מספקת.
על כן, בתי ספר ללימוד אנגלית נפוצים מאוד
ביפן וזרים רבים דוברי אנגלית מלמדים בהם, חלקם חיים שנים ביפן. בחלק ממוסדות
הלימוד האלו, מקבלים כמורים רק מי ששפת אימו היא אנגלית אך מקומות פרטיים לעיתים
יקבלו זרים ששפת אימם אינה אנגלית אך הם דוברי אנגלית ברמה גבוהה מתוך מחשבה שאם
הצליחו ללמוד אנגלית, הרי שיוכלו ללמד אותה.
אך לא משנה במי מדובר – בכל מקרה כדאי מאוד
לדעת יפנית, לפחות ברמה בסיסית אם רוצים לחיות ביפן לתקופה ארוכה. ניתן להסתדר גם
בלעדיה, אך לאורך זמן, חוסר ידיעת השפה יכול להיות בעייתי, בייחוד כשצריך להתמודד
מול מוסדות רשמיים של המדינה או גופים רשמיים אחרים (משרדי עיריה, בנקים, חברות
סלולר וכו'). ומי שרוצה לחיות ביפן לתקופה של שנים, חייב מתישהו לקיים אינטראקציה עם הגופים הרשמיים השונים.
שבועיים במהלך אותו טיול ראשון ביפן
הסתובבתי עם המחשבה הזו ועד שטסתי חזרה הביתה החלטתי ללמוד יפנית אחרי שאחזור,
לפני שאעשה מאמץ להגיע ליפן לתקופה ארוכה. שבועיים לאחר שחזרתי לארץ, אחרי סדרת
טלפונים לבתי ספר שונים, מצאתי מורה ליפנית - אדר זקס הנהדרת מבית הספר Japaneasy
מתל-אביב (ראו פרטים בסוף הפוסט).
במשך שלוש שנים למדתי אצלה. בשנתיים ושלושת
חודשים הראשונים (בערך) למדתי פעם בשבוע, אחד-על-אחד איתה ובתשעת החודשים האחרונים
עד שהגעתי ליפן, הצטרפתי בנוסף לשיעורים הפרטיים לקבוצת לימוד שלה בראשון-לציון.
אין ספר שמדובר בקצב לימוד איטי למדי אבל
זה מה שאפשר הזמן הפנוי והכסף. לאחר כשנתיים של לימודים, עמדתי לצאת לטיול נוסף ביפן.
באותה תקופה חויתי משבר בלימודים. הרגשתי הייתה שאני לא מתקדם בקצב הנכון והרגשתי
'תקוע'. לאט לאט החל להתפתח הרעיון שאולי אני צריך ללמוד את השפה תקופה מסוימת
ביפן. הרעיון היה מפתה אבל גם הרגיש מאוד מורכב וגדול עלי בעת ובעונה אחת.
באוקטובר 2015 נסעתי שוב ליפן. באחד
הערבים, אחרי מספר ימים ביפן, נזכרתי בעניין הזה ונכנסתי לגוגל כדי לחפש מידע על
לימודי יפנית ביפן. ידעתי שמי שלומד יפנית באוניברסיטה בארץ, יכול בתנאים מסוימים,
להגיע ליפן לתקופה של חצי שנה עד שנה ללמוד יפנית במסגרת תוכניות שונות של חילופי
סטודנטים ומילגות לימודים של משרד החינוך היפני (תוכנית שבאמצעותה הגיע ליפן דני,
חברי מאוסקה, ללמוד יפנית ב-2006).
חשבתי שאמצא שמות של בתי ספר ו/או מאמרים
שונים שמסבירים איך עושים את הצעד הזה. הייתי מוכן לכך שמדובר בעניין סבוך, עמוס
בבירוקטיה ומגעים עם גופים רשמיים שונים והכנתי עצמי גם לקשיי תקשורת. ציפיתי גם למצוא בתוצאות הראשונות את בתי הספר הגדולים והמפורסמים/הטובים ביותר.
אך להפתעתי התוצאה הראשונה בחיפוש הציגה
בפני חברה בשם Go! Go! Nihon שמטרתה
לסייע לסטודנטים זרים שרוצים ללמוד יפנית ביפן. החברה, נוסדה ע"י שני שבדים
ואמריקאי שבעצמם למדו יפנית ביפן ואכלו מרורים בניסיון להתמודד עם הבירוקרטיה
היפנית יחד עם קשיי שפה והבדלי תרבות.
שלושתם חשבו שאם היה איזה גוף שיוכל לסייע
בכל ההתעסקות עם הבירוקרטיה היפנית, זה יקל מאוד על כל מי שרוצה לבוא ללמוד יפנית
ביפן. גם בתי הספר השונים ליפנית ביפן מודעים לקשיים והרעיון של שלושת החברים האלה
הפך לחברה שבעצם משמשת כגוף מקשר בין כל מי שרוצה ללמוד יפנית ביפן ובין בתי הספר
והגופים הרשמיים השונים אליהם צריך לפנות כל סטודנט פוטנציאלי.
החברה היא למעשה סוג של חברת השמה
לסטודנטים. מי שפונה אליה לעזרה לא משלם לה דבר. בתי הספר שעובדים מול החברה הזו,
הם אלו שמשלמים לה עמלה כלשהי על כל סטודנט שמתקבל ללימודים ומתחיל ללמוד. החברה
עובדת עם בתי ספר ליפנית בטוקיו, אוסקה, קיוטו, יוקוהאמה, פוקואוקה וסאפורו. בטוקיו
יש להם גם קשרים עם אוניברסיטה אחת ושלושה בתי ספר ללימודים אחרים (אוכל, אופנה
ולימודים מקצועיים). רוב הקשרים נמצאים
בטוקיו כי שם נמצא מטה החברה.
חפרתי באתר של החברה וגם חיפשתי מידע עליה
מסביב לראות מה אומרים אנשים שנעזרו בהם. פרט לאדם אחד שטען שדרשו ממנו כסף, כל
שאר הביקורות היו חיוביות מאוד. באתר החברה גם היה רשום שהם יושבים בטוקיו
בשינג'וקו ושמי שרוצה מוזמן לבוא לבקר. מכיוון שהייתי מתוכנן להגיע לשינג'וקו
שבטוקיו למספר ימים בסוף הטיול, שלחתי להם אימייל ושאלתי אם אפשר לבוא.
התשובה הגיעה די מהר באימייל מבחורה בשם
קת'רין שאמרה שהיא תשמח לארגן לי פגישה עם מישהו מהצוות וכך היה. באחד הימים בהם
הייתי בטוקיו, נפגשתי עם כריס, שהתברר שהוא אחד הבכירים בחברה. ישבתי איתו כחצי
שעה והוא הסביר לי בפירוט איך בדיוק עובד העסק שלהם ודברים רבים אחרים. הנושאים
העיקריים עליהם הוא הסביר היו הלימודים עצמם, מגורים, ביטוח רפואי וכמובן, ענייני
כספים.
מעודד ממה ששמעתי ועם הרבה דברים לחשוב
עליהם נפרדתי מכריס וחזרתי למלון. מספר ימים לאחר מכן חזרתי לארץ בלי להחליט דבר
אבל העניין לא הרפה ממני. מרגע לרגע הבנתי שזו הדרך הטובה בשבילי כרגע גם להצליח
לחיות ביפן לתקופת זמן משמעותית וגם כמובן, בתקווה, ללמוד את השפה כמו שצריך.
מספר ימים לאחר מכן כתבתי לקת'רין מהחברה
שענתה למייל הראשון שלי והגשתי בקשה ללימודי יפנית באוסקה בסמסטר שמתחיל באוקטובר 2016.
לפני כשלושה שבועות, ב-3 באוקטובר 2016, נחתתי באוסקה לקראת תחילת הלימודים.
בפוסט הבא: הסבר מפורט יותר מה בדיוק צריך לעשות כדי להגיע ללימודי יפנית ביפן וכיצד התהליך עובד מול חברת .Go! Go! Nihon
למי שרוצה ללמוד יפנית בארץ, זה האתר של בית הספר Japaneasy של אדר זקס שאצלה למדתי. אדר מלמדת ב-1-על-1 או בקבוצות קטנות. יש אפשרות גם לשיעורי אונליין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה