כותרת הבלוג הזה נולדה ככותרת לאלבום התמונות שהעליתי לפייסבוק אחרי שחזרתי מיפן
בפעם הראשונה, בתחילת אוקטובר 2013 (הסיפור המלא של המסע ההוא, מפורסם
בשלושת הפוסטים בשם 'ישראלימאן אין ג'אפאן - הסאגה מתחילה').
זה גם היה השם של קבוצת הוואטסאפ המשפחתית שפתחתי לכבוד הטיול ההוא ביפן ודרכה העברנו, אבי ואני את חוויותינו למשפחה שנשארה מאחור.
כאמור, שלושת הפוסטים הראשונים הם למעשה סיפור המסע הראשון שלי ביפן בספטמבר 2013 יחד עם אבי.
אז נסענו כחלק מחגיגות יום ההולדת ה-40 שלי.
יש אנשים שבגיל 40 קונים מכונית אדומה.
אני קניתי קטנוע אדום (יפני!) ונסעתי ליפן.
אם
מישהו היה אומר לי ב-18 לספטמבר 2013, כשהמראתי ליפן בפעם הראשונה, שבעוד
כשלוש שנים אחזור אליה לחצי שנה, הייתי שואל אותו מה הוא שתה (ומבקש גם).
אם מישהו היה אומר לי ב-3 לאוקטובר 2013, כשהייתי בדרך חזרה הביתה, את אותו הדבר הייתי אומר: הממ.. רעיון מעניין.
לפני שנה חזרתי ליפן לביקור נוסף מתוך
הבנה שכנראה זו ההזדמנות האחרונה לצאת לטיול ארוך יחסית ויקר, לתקופה ארוכה (על המסע הזה טרם כתבתי, אך
גם זה יבוא).
הו, כמה שטעיתי.
הסיבה לטעות שלי היא העובדה שאת הבלוג הזה אני כותב מאוסקה שביפן.
אני נמצא באוסקה לתקופה של חצי שנה כדי ללמוד פה יפנית.
בבלוג הזה אתעד את חוויותי בארץ השמש העולה לא כתייר, אלא כשתושב זמני עם ויזת סטודנט.
הישארו בסביבה. יהיה מעניין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה