לכמה זמן אמרת שאתה נוסע? חצי שנה?! איזה כיף לך!

זו הייתה התגובה הממוצעת של מי ששמע ממני על הנסיעה הקרבה.
 

רמזים לנסיעה הקרבה פיזרתי מסביבי לכל אורך השנה, אבל רק אחרי שקיבלתי אישור מקת'רין שהתקבלתי ללימודים החלטתי שהגיע הזמן לספר לאנשים בצורה רשמית.

הראשונים שסיפרתי להם היו כמובן בני משפחתי. כשחזרתי מיפן באוקטובר 2015, סיפרתי לאבי שנפגשתי עם מישהו בעניין לימודי יפנית ביפן אבל לא הרחבתי. באותה תקופה אבי היה בדיוק בתחילתו של טיפול רפואי שארך כחצי שנה והטיפול השפיע עליו לא רק פיזית אלא גם מנטלית ולא רציתי לתת לו להתמודד גם עם העניין הזה.

מיד לאחר שסיים את הטיפול הרפואי וראיתי שהוא חוזר לאיתנו, החלטתי שהגיע הזמן לספר לו ולשאר על הנסיעה. במקרה יצא שבאותו זמן כבר ידעתי שהתקבלתי ללימודים. סיפרתי להם במהלך ארוחת בוקר משפחתית עליזה עם אחותי, גיסי וילדיהם, רומי ויונתן, אהוביי. 

ברגע הראשון נפלה דממה סביב השולחן אך מיד לאחר מכן אחותי וגיסי התאוששו ואמרו שהם מקנאים.

רומי, אחיינתי האהובה הביטה בי ואמרה: מה? אתה נוסע לחצי שנה? אני לא מסכימה.

אמרתי לה שזו לא החלטה שלה והיא חשבה על זה רגע ואמרה: מצד שני, זה בסדר. תשלח לי הרבה מתנות.

אבל חיכיתי יותר מכל למוצא פיו של אבי. לקח לו כמה שניות להתאושש מההלם וברגע שזה קרה הוא אמר: ומה עם החתול?

החתול, לוק, הגיע אל הוריי בתור גור לשבועיים. מאז עברו 13 שנים. הוא לא חתול ידידותי במיוחד ובארבע השנים האחרונות הוא בעיקר תחת אחרויותי (למרות שאבי דואג לו לא פחות ממני, אולי יותר). הרגעתי אותו שאני מתכוון לחזור ושזה לא כ"כ נורא כי ככה הוא לפחות לא יהיה לבד לגמרי..

אבי עיקם את הפרצוף אבל בשבועות ובחודשים שאחרי כן, הביע התעניינות גוברת בתהליך ההכנה לנסיעה ועזר לי בעצות מועילות ותמיכה מוראלית. 

המשפחה המורחבת הייתה הבאה בתור לשמוע על הנסיעה הקרבה והתגובות נעו מקנאה רבה ועד 'יצאת מדעתך'. אולי יצאתי, אבל אשוב בתוך שישה חודשים..

חבריי לעבודה וספציפית, המנהלים שמולם הייתי צריך לסגור עניינים פורמלים שונים, שמעו על הנסיעה גם הם בשלב הזה. אחרי הכל, לא כל יום קם אדם ונעלם לחצי שנה באמצע החיים. כפי שכתבתי קודם, התלבטתי מה לעשות עם העבודה בתחילה. המחשבה הראשונה הייתה שאהיה חייב לקחת חופשה ללא תשלום לכל תקופת השהיה ביפן או אפילו לעזוב לגמרי. אני שייך לחברה אחת אבל עובד תחת חוזה השאלה לחברה אחרת שיושבת באותו משרד (חברות אחיות). 

באחד הימים לפתע צץ במוחי רעיון – אמנם העבודה בחברה אליה אני שייך (ושאיתה עבדתי רוב השנה לפני הנסיעה), היא עבודה מסווגת, אבל עבודתי מול החברה אליה אני מושאל, לא מסווגת כלל ותיאורטית ניתן לבצע אותה גם מרחוק ע"י השתלטות על המחשב שלי במשרד. כמובן שבגלל שאני לומד, היקף העבודה חייב להיות עד חצי משרה, אבל לפחות אשאר בעניינים ולא פחות חשוב – יהיה לי מקור כסף נוסף וחשוב מאוד. 

החלטתי לנסות את מזלי והעליתי את הרעיון למנהל שלי בחברה אליה אני מושאל. לשמחתי הוא לא פסל את הרעיון על הסף ואף נראה מעוניין ושמח שהעליתי אותו. לקח עוד כמעט חודשיים עד שהגענו להחלטה מה אני אמור לעשות כשאני עובד מרחוק ומה אוכל לעשות על המחשב שלי בלי להתחבר למשרד. ביום האחרון בעבודה לפני שיצאתי לדרך, חתמתי על חוזה עבודה זמני מול חברת האם שלי והבטחתי לעצמי הכנסה לפחות לשלושת החודשים הראשונים. גם אם העבודה לא תחזיק מעמד עד שאסיים פה, לא הכל אבוד. כמי שמחזיק ויזת סטודנט ביפן, מותר לי לעבוד ביפן בהיקף של עד 28 שעות בשבוע. יש הגבלות מסוימות (למשל אסור לעבוד בברים או מקומות דומים), אבל זה מאפשר לסטודנט לחיות ממשהו.

האחרונים להם סיפרתי היו חבריי, הקרובים והפחות קרובים. בשבועיים האחרונים בארץ קיימתי מרתון של פגישות עם חברים רבים שרצו לראותי. הרגשתי לרגע כמו מועמד לנשיאות או מקסימום מישהו שיוצא למשימה בחלל העמוק... 

אז זהו, אני פה כבר כמעט חודש ונכנסתי לשגרת חיים. ההרגשה בשלושת השבועות הראשונים הייתה מוזרה. עד עתה, הייתי מחוץ לישראל מקסימום שלושה שבועות. זו הפעם הראשונה שאני יוצא מהארץ לתקופה ארוכה יותר. עד שחלפו שלושה שבועות, כל הזמן הייתי בהרגשה שאני בקרוב חוזר חזרה. אבל בגלל כל הסידורים השונים שהייתי צריך לעשות פה לקראת שהייה של חצי שנה וקניות לדירה בה אני גר, המחשבה שאני פה לחצי שנה דחקה החוצה את התחושה המוזרה של ההתחלה. 

כשאני מביט עכשיו מסביבי ורואה את הדירה ששכרתי, את הכביסה שלי על החבל, את המטבח והמקרר עם האוכל שקניתי, את התיק עם הקלסר וספר הלימוד ומטבעות הין השונים על השולחן, אני יכול לומר – אני גר באוסקה, יפן.

מי זו חברת Go! Go! Nihon ואיך מגיעים ללמוד ביפן?

בפוסט זה (מתנצל מראש על האורך), אסביר מי החברה שנעזרתי בה ואסביר מה התהליך שעברתי בעזרתה עד שקיבלתי ויזת סטודנט והגעתי ליפן.
 

כפי שכתבתי בפוסט הקודם, יש שתי דרכים עיקריות להגיע ללמוד יפנית ביפן –

האחת - דרך אוניברסיטה בארץ ו/או תוכנית מילגות של משרד החינוך היפני – מיועד בעיקר למי שלומד יפנית באוניברסיטה. סטודנטים שכבר השלימו חלק מסוים מהתואר (עד כמה שידוע לי, כחצי תואר), יכולים להגיע בתוכנית חילופי סטודנטים שיש לאוניברסיטאות השונות בארץ מול אוניברסיטאות ביפן. דרך נוספת היא להתמודד על מילגה של משרד החינוך היפני. כדי לקבל מילגה כזו (כמו שקיבל דני, חברי שגר באוסקה), צריך לעבור מבחנים מסוימים ביפנית ואם הציון מספק, ניתן להגיע לתקופה של חצי שנה עד שנת לימודים ביפן. במהלך התקופה ביפן, הסטודנטים לומדים יפנית ונחשפים לתרבות. הם מתגוררים בד"כ במעונות ולפי דני, בתוכנית שלו לכל סטודנט הייתה משפחה מארחת יפנית. הוא לא התגורר אצלם אבל הם נפגשו איתו מדי פעם ולקחו אותו לאירועים שונים.

השניה - מי שאינו סטודנט באוניברסיטה, יכול להגיע ללימודי יפנית ביפן בצורה עצמאית ע"י פנייה לבית ספר כלשהו ליפנית ולעבור בעזרתו את תהליך ההרשמה, הוצאת הויזה, מציאת מגורים וכו'. כאמור, מדובר בתהליך סבוך, עמוס בטופסולוגיה מתקדמת, בירוקרטיה יפנית וקשיי תקשורת.

Go! Go! Nihon קמה כדי לסייע לסטודנטים מהסוג השני מתוך ניסיונם (אפשר לומר, המר) של שני חבר'ה שבדים ובחור אמריקאי שבאו ליפן ללמוד יפנית והבינו שיש צורך בגוף כלשהו שיוכל לרכז את כל הפעולות שצריך לעשות לפני שבאים ללמוד ביפן. 

כריס מהחברה הנ"ל, שאיתו נפגשתי בטוקיו בסוף הטיול השני שלי ביפן, הסביר לי איך עובדת ההרשמה ללימודים דרך חברת Go! Go! Nihon:

שלב ראשון - בחירה בבית הספר המתאים ובתוכנית המתאימה. תוכניות לימוד היפנית לזרים ביפן, אורכות בין 3 חודשים לשנתיים, כאשר ניתן להגיע לתקופות ביניים כמובן לפי הצורך והרצון של הלומד.

מי שרק רוצה ללמוד את השפה ברמה בסיסית כדי להכיר אותה ולחוות כמה חודשי מגורים ביפן, יכול להגיע לתוכנית קצרה של 3 חודשים. תוכנית כזו לא מצריכה ויזה מיוחדת וויזת תייר רגילה שאורכת 90 יום תופסת במקרה הזה. לבתי ספר רבים יש תוכנית שמותאמת לרמה הבסיסית הזו וגם מי שנרשם לתקופה ארוכה יותר ומתחיל מאפס, עובר בשלב הראשון את התוכנית הבסיסית.

מי שמתכוון ללמוד ביפן לתקופה ארוכה יותר של מעל לשלושה חודשים (מחצי שנה ומעלה) או מתכוון ללמוד אח"כ לימודים מתקדמים ביפן באוניברסיטה ביפן, או מי שרוצה ללמוד את השפה ברמה מספקת כדי לעבוד ביפן על בסיס קבוע, כבר צריך להירשם תוכנית ארוכה יותר ומקיפה יותר וחשוב יותר – הוא חייב להוציא ויזת סטודנט שמאפשרת לו שהיה חוקית ביפן לתקופה של מעל לשלושה חודשים.

למרות שכל בתי הספר ליפנית מלמדים את השפה, לכל בית ספר יש תוכנית מעט שונה בהיקף החומר ובאינטנסיביות הלימודים. בחירה בבית הספר צריכה להיעשות לפי התוכנית המתאימה למטרת הלימודים, כמובן. 

יש בתי ספר שהתוכנית שלהם אינטנסיבית מאוד ומתאימה למי ששואף להמשיך ללימודים גבוהים ביפן. לעומתם יש בתי ספר עם תוכנית באינטנסיביות נמוכה יותר שמאפשרת לאזן בין לימודים לבין זמן חופשי ו/או עבודה (זו האופציה בה בחרתי).

כריס הסביר לי שתיאורטית לפי שיטת לימוד השפה ביפן, מי שמגיע עם ידע אפסי ביפנית, יכול בתוך שנתיים להגיע לרמת N2 של JLPT. JLPT הוא מבחן רמת ידיעה ביפנית שמתקיים פעמיים בשנה – בדצבמבר וביולי ומיועד לזרים (בארץ המבחן מתקיים רק בדצמבר כי בקיץ בישראל יש בחינות באוניברסטאות ואין אפשרות לקיים את המבחן). למבחן חמש רמות, כאשר רמה 5 היא הנמוכה ביותר ורמה 1 היא רמת יפנית של יליד יפן. אין חובה לעבור את המבחן הזה למי שרוצה לעבוד ביפן אבל מי שמוכיח שעבר בהצלחה את רמה 2 של המבחן, יכול להתקבל לעבודה טובה בקלות.

כריס הוסיף ואמר שבגלל שאני כבר לומד שנתיים (אז הייתי אחרי שנתיים לימודים) ואם אמשיך ללמוד, תיאורטית, אם אבוא ללמוד חצי שנה ביפן, אוכל אחרי חצי שנה להגיע לרמת N2 (כל זה היה ברמה תיאורטית.. בפועל המצב קצת שונה).

שלב שני – מילוי טופס בקשה להירשם לבית הספר המתאים לצרכי הסטודנט. את הטופס ממלאים דרך האתר של Go! Go! Nihon.  בטופס צריך לציין לאיזו תקופה מתכוונים להגיע, איפה רוצים ללמוד (באיזה בית ספר) ומתי בערך מתכוונים להתחיל – בשנה הקרובה, בשנה שאחרי או מאוחר יותר. ההחלטה מתי להתחיל חשובה כי מינימום הזמן שצריך להרשמה, הוצאת הויזה והכנות שונות אחרות הוא חצי שנה. 

אחרי מספר ימים אחד מנציגי החברה יוצר קשר ומפנה את הפונה להגשת בקשה להירשם לבית ספר המסוים. אז גם צריך לשלם דמי הרשמה לא גבוהים. המשך הקשר עם החברה נקבע לפי מועד ההתחלה עליו החליט הנרשם. אני נרשמתי באוקטובר 2015 וביקשתי להתחיל בדיוק שנה לאחר מכן, באוקטובר 2016 ולכן קת'רין (כן, אותה אחת), כתבה לי ואמרה שנתחיל את התהליך כולו באפריל 2016, חצי שנה לפני תחילת הלימודים. 

נרשמתי לבית ספר בשם Academy ARC שנמצא באוסקה ושיש לו גם סניף בטוקיו ובתוכנית מאוזנת שבה לומדים כחצי יום (מה שמאפשר לעבוד במידת הצורך). הסיבה שבחרתי להתחיל באוקטובר 2016 קשור בין השאר למזג האויר – יכולתי עקרונית להירשם לסמסטר שמתחיל ביולי אבל הקיץ ביפן גרוע יותר מאשר בארץ – חם מאוד ולח – והעדפתי שתקופת השהות הארוכה הראשונה שלי ביפן, תהיה בעונה נעימה יותר מבחינת מזג אויר. את מזג האויר של הסתיו אני כבר מכיר משני הביקורים הקודמים, אז ידעתי שזו העונה האידאלית להגיע בה ליפן. 

ומדוע בחרתי דווקא באוסקה? אוסקה אמנם בד"כ לא נחשבת ליעד תיירותי מהשורה הראשונה בקרב תיירים ביפן (בייחוד כאלה שמגיעים לשבועיים-שלושה, אבל רבים עוברים בה כי הם נוחתים בשדה התעופה קנסאי שצמוד אליה), אך למרות שאין בה יותר מדי אטרקציות מעניינות, היא עיר כיפית, במיוחד מבחינת חיי לילה ומבחינה קולינרית. בנוסף, אוסקה הייתה המקום הראשון שאליו הגעתי ביפן בשני הביקורים הקודמים שלי, בעיקר בגלל שדני, חברי מישראל, גר פה. המחשבה הייתה שעדיף לשהות תקופה ארוכה במקום בו מכירים אדם אחד לפחות (וזו אכן הייתה החלטה נכונה כי דני סייע לי רבות בהתאקלמות באוסקה).

שלב שלישי – תהליך קבלה לבית הספר והוצאת ויזת סטודנט. זה בעצם התהליך הכי חשוב והכי ארוך והוא מתחיל כאמור, כחצי שנה לפני תחילת הלימודים. בתחילת אפריל 2016 יצרה איתי קת'רין קשר שוב וביקשה שאשלח לה את המסמכים הדרושים כדי להתקבל ללימודים ולהנפיק ויזה. בנוסף נדרשתי למלא שורה של טפסים לפי דרישת בית הספר.

המסמכים שצריך להמציא הם – צילומי דרכון כמובן עם תיעוד כניסות ליפן אם היו, תמונת פספורט עדכנית, העתק של תעודת הסיום של בית הספר או התואר האחרון בו למדתי (במקרה שלי, תעודת MA  מאונ' ת"א), אישור העסקה מהמעסיק כולל גובה השכר והכי חשוב – הוכחה ליכולת קיום כלכלית בתקופת השהות ביפן, בין אם ע"י מימון עצמי או ע"י אפוטרופוס (במקרה של מי שעדיין לא עומד ברשות עצמו כלכלית). לתקופה של חצי שנה, הרשויות ביפן דורשות להוכיח שיש למועמד כ-2 מיליון ין זמינים (לפי שער המרת מטבע של אוקטובר 2016 מדובר בסכום של כ-65 אלף שקלים). 

כל המסמכים חייבים להיות מתורגמים לאנגלית או עם תרגום באנגלית של חלקים חשובים במסמך (למשל, בהעתק אישור קבלת תואר שני, תרגום לאנגלית של שם מקבל התואר, שם התואר ושם האוניברסיטה). מסמכים אלו, יחד עם טופס הבקשה לבית הספר שמורכב מ-4 חלקים, נשלחו אל קת'רין בעותק דיגיטלי ואחרי שאושרו ע"י בית הספר, נשלחו גם בעותק מודפס בדואר מהיר ישירות אל בית הספר. 

שלב רביעי – המתנה לאישור הויזה והזמנת כרטיס טיסה. מספר ימים לאחר ששלחתי את המסמכים בדואר מהיר ליפן, קיבלתי אישור שכל המסמכים התקבלו ושלמעשה התקבלתי ללימודים. קת'רין הסבירה לי שעכשיו בית הספר מגיש לרשויות ההגירה היפניות בקשה לויזת סטודנט עבורי והאישור לויזה יגיע רק כחודש לפני תחילת הלימודים, כלומר, סוף אוגוסט או תחילת ספטמבר. היא אמרה שאם אין לי עבר פלילי או בעיות בעבר עם ההגירה היפנית, אקבל ויזה בלי בעיה.

אחד הדברים שרציתי לטפל בהם בהקדם היה קנייה של כרטיס טיסה. שאלתי את קת'רין מתי כדאי/צריך להגיע ליפן לפני תחילת הלימודים. היא אמרה שהם ממליצים להגיע בין יומיים לארבעה ימים בלבד לפני תחילת הלימודים מפני שברגע שעברתי בביקורת דרכונים בכניסה ליפן והונפקה לי תעודת תושב זמני, השעון שסופר חצי שנת שהייה מתחיל לרוץ לאחור. מכיוון שאחרי תום הלימודים (שמסתיימים כשבועיים לפני תום הויזה), יש תהליך בירוקרטי שיכול לקחת זמן, עדיף להשאיר כמה שיותר זמן בסוף כדי להסדיר הכל בלי בעיות. היא גם המליצה לקנות כרטיס טיסה בכיוון אחד אלא שבירור שעשיתי עם סוכנת הנסיעות שלי גילה שחברות התעופה השונות מבקשות מחיר לא הגיוני לכרטיס כזה ולכן קניתי כרטיס הלוך-חזור, כאשר תאריך ההגעה שלי ליפן היה שלושה ימים לפני תחילת הלימודים ותאריך החזרה בסוף מרץ.

שלב חמישי – קבלת אישור ויזה וחיפוש מקום מגורים. בסוף אוגוסט 2016 קיבלתי הודעה מקת'רין שהויזה שלי אושרה וכי עכשיו צריך לעשות שלושה דברים: לשלם שכר לימוד, לקבל את מסמכי הויזה ולגשת איתם לשגרירות יפן בת"א; ולחפש מקום מגורים. 

השאלה שמן הסתם עולה בשלב הזה היא – כמה עולה הרפתקאה כזו בכלל? כריס, שאותו פגשתי בטוקיו לפני שנרשמתי, אמר לי שחצי שנה של לימודים פלוס שכירות יכולה לעלות בסביבות מיליון ין. בתרגום לשקלים לפי השער של אוקטובר  2015, מדובר היה בכ-32 אלף שקלים. לא זול, אבל פחות גרוע ממה שציפיתי. במהלך הזמן בשנה שחלפה מהרגע שנרשמתי ועד שיצאתי לדרך, שער הין זינק והעלויות התייקרו אבל זה עדיין נשאר בגדר הסביר. כמובן שהעלויות של המגורים יכולים להשתנות בהתאם לסוג המגורים הנבחר.

אשר למגורים, כריס הסביר כי יש שלוש אפשרויות מגורים עיקריות – חדר בדירה עם שותפים, דירה קטנה לבד ומגורים אצל משפחה יפנית (מה שנקרא ביפן Home Stay). האופציה השלישית היא הטובה ביותר למי שרוצה באמת לחוות את השפה כי מגורים בבית של משפחה יפנית, כחלק מהמשפחה, מאפשרת להשתמש בשפה כל הזמן. מצד שני, זו גם האופציה היקרה ביותר והתשלום הוא על בסיס יומי. האופציה הראשונה נותנת חיי חברה יותר פעילים והיא גם הזולה ביותר אבל לא מתאימה לכל אחד. דירה קטנה לבד היא האופציה האידאלית למי שצריך פרטיות ושקט ועבר את גיל מסיבות הנעורים (כמוני...). 

מיד אחרי שקת'רין הודיעה לי שיש אישור לויזה, היא ביקשה ממני לשלם את שכר הלימוד ואמרה שמסמכי הויזה נמצאים בדרך אלי בדואר מהיר. ביקשתי שהיא תשלח את המסמכים דרך חברת שילוח כי לא סמכתי על דואר ישראל שיעמוד במשימה בזמן הקצר שעמד לרשותי (כחודש). בסופו של דבר התברר שבית הספר במילא משתמש בשירות כזה למסמכים והמסמכים הגיעו כשבוע וחצי לאחר מכן (כמובן אחרי שנתקעו למשך שלושה ימים בדואר שליחים של דואר ישראל). מיד כשהמסמכים היו בידי יצרתי קשר עם שגרירות יפן בתל אביב וניגשתי לשם למסור אותם יחד עם הדרכון שלי. שבוע לאחר מכן אספתי את הדרכון שעתה היה מודבק בתוכו אישור להנפקת ויזת סטודנט. עתה הייתי מורשה מבחינה חוקית, להיכנס ליפן ולשהות בה חצי שנה.

במקביל, התחלתי לטפל בענייני המגורים. קת'רין אמרה שהם יכולים לסייע בעניין ואמרתי לה שאשמח לקבל עזרה. בהנחייתה מילאתי טופס בקשה לעזרה במציאת מגורים (כן, מחלת הטופסולוגיה לא פסחה גם על החברה הזו..) ובערך באותו זמן בו טיפלתי בענייני הויזה מול השגרירות, יצרה איתי קשר בחורה אחת מ- Go! Go! Nihonושלחה לי אימייל בו היא כותבת לי:' שלום עמרי, אני שולחת לך מספר הצעות לדירות. אנא עבור עליהן ורשום לי את שלושת המועדפות עליך לפי סדר עולה'.

היא שלחה לי 21 הצעות. 

חשוב להבין שמגורים ביפן זה עסק לא זול. יפן היא מדינת איים והיא גם הררית ברובה. שני המישורים העיקריים הם מישור קנטו שבו נמצאת טוקיו ומישור קנסאי שבו נמצאת אוסקה. שני האיזורים מכילים את רוב האוכלוסיה היפנית והם צפופים מאוד. היפנים בונים על כל חלקת אדמה אפשרית, קטנה ככל שתהיה. זה לא נדיר לראות בניינים צרים ברוחב של דלת וחלון ובגובה של 5-6 קומות, דחוסים בין שני ביניינים אחרים (זה מה שנקרא 'בנייני עיפרון). כתוצאה מהצפיפות הזו, הבתים היפנים לרוב קטנים ממה שרגילים בישראל. רוב הדירות שהיו בהצעות שקיבלתי היו דירות חדד בסגנון סטודיו ובגודל שנע בין 15 ל- 27 מ"ר. 

עברתי במהירות על כל ההצעות והתחלתי לפסול דירות גדולות ויקרות מדי וגם כאלו שהן רחוקות או כאלו שנמצאות בבניין שאין בו מעלית. אחרי סינון קפדני גם בעזרתו של דני, נשארתי עם שלוש או ארבע דירות כשאחת אמנם רחוקה פיזית אבל קרובה מאוד לקו תחתית שיכול להביא אותי ממש עד בית הספר (היא נפסלה כי בבניין אין מעלית), שתיים נמצאות במרחק רבע שעה הליכה מבית הספר באיזור מעט סואן אבל סביר והאחרונה, הגדולה מכולן, נמצאת במרחק של כ-20 דקות הליכה בשכונה שקטה ומול המקדש הכי גדול והכי מפורסם באוסקה. כאשר עלו אצלי מספר שאלות לגבי הדירות הנ"ל Go! Go! Nihon קישרו אותי ישירות לסוכנות התיווך שאחראית לדירות האלו ומאותו רגע כל מה שקשור לדיור נעשה מולם (כמובן שאלסנדרה (זו הבחורה השניה מ- Go! Go! Nihon) אמרה לי שאם יש צורך, היא תתערב.

בסופו של דבר נבחרה הדירה הגדולה מול המקדש. חשוב להבין שכשאני אומר גדולה אני מתכוון ל-25 מ"ר ובנוסף להפרדה בין איזור המטבח וחדר האמבטיה לבין איזור השינה. בגלל הגודל הדירה מעט יקרה יותר מדירות אחרות אך מחירי שכירות ביפן כוללים גם חשבון מים ובמקרה שלי גם עלות של פוקט ויי-פיי שמשמש כצינור הקשר שלי לעולם שמחוץ ליפן (ותכלס גם בתוך יפן..). חשבונות חשמל וגז משולמים בנפרד לפי שימוש. 

אחרי התכתבות עם גב' אקיקו קונדו המאוד נחמדה מסוכנות התיווך, הודעתי לה שאני בוחר בדירה הזו והיא ביקשה שאשלם שכר דירה לחודש הראשון + פקדון בגובה של חודש וחצי שכירות ועוד כמה תשלומים נילווים כמו ביטוח, ניקיון ראשוני וכדומה. אחרי שביצעתי את העברת הכסף לחשבון הבנק של הסוכנות ביפן, גברת קונדו קבעה איתי פגישה ביום בו אני אמור לנחות ביפן כדי לחתום על חוזה השכירות ולקבל מפתחות לדירה.

בנקודה הזו כל מה שהייתי צריך לסגור מול יפן כבר היה סגור ומוכן. נשאר רק לסגור עניינים בארץ – עבודה, תרופות, כסף וכו'.

כשהחלטתי לצאת להרפתקאה הזו התלבטתי מה לעשות עם העבודה. חשבתי בתחילה לצאת לחופשה ללא תשלום לכל תקופת השהיה ביפן ולהסתדר עם הכסף שיש לי. אלא שבדיקה מחודשת של ההוצאות הצפויות הביאה להבנה שאהיה חייב הכנסה כלשהי בנוסף. בהברקה של רגע (כן, אני יודע, ממש צנוע מצידי), הצעתי למנהל הישיר שלי שאעבוד מרחוק בהיקף של חצי משרה על דברים שניתן לעשות אותם מרחוק. להפתעתי ולשמחתי הרעיון לא נפסל על הסף ואחרי עוד כשבועיים של התדיינות בדרגים הגבוהים הוא אושר.. וכך יצא שבזמן שאני שוהה ביפן אני ממשיך לעבוד בהיקף של חצי משרה מרחוק מול מקום העבודה שלי. 

נושא כבד משקל נוסף שהייתי צריך לטפל בו קשור כמובן בענייני בריאות וביטוח בריאות. לפי חוקי ההגירה היפנים, מי שנמצא ביפן עם ויזת סטודנט מחויב להצטרף לביטוח הבריאות הממשלתי ומכיוון שהוא סטודנט הוא משלם עשירית מהמחיר המלא. בית הספר מכסה כ-70 אחוז מעלויות הביטוח ואת ה-30 האחוזים הנותרים הסטודנט צריך לשלם כשהוא מסדיר את העניין מול הרשויות עם הגיעו ליפן. 

אלא שאני לצערי, זקוק לתרופות מרשם מסוימות ונאמר לי כי לא כל תרופה ניתן להשיג ביפן ויש גם כאלה שאסורות בכלל למכירה ביפן. מישהי שלמדה ביפן נתנה לי טיפ ואמרה שניתן בחלק מקופות החולים להוציא מראש תרופות לחצי שנה למי שנמצא בחו"ל לתקופות כאלה. כחודש לפני שיצאתי לדרך, דיברתי עם רופאת המשפחה והיא אמרה שתוציא לי מרשמים לפני שאסע ואמרה שאם יהיו בעיות מול הנהלת הקופה, היא פשוט תכפיל מינונים. בעזרתו של בחור יקר בשם קובי, שעובד בקופ"ח כללית ושעזרתי לו בארגון הטיול שלו ביפן, השגתי את כל התרופות שהייתי צריך לתקופה של חצי שנה וקצת יותר. בנוסף הצטיידתי במכתב באנגלית מהרופא המומחה שמטפל בי למקרה שאצטרך לגשת לרופא ביפן (וגם כדי שאוכל להסביר את כמות התרופות הלא הגיונית שהייתה במזוודה שלי..).

בשבועיים האחרונים לפני הטיסה נשארו סידורים קטנים אחרונים – הקפאות של תשלומים שונים, הכנת כמות מספקת של ינים לשלושה שבועות בערך, קניית מתנות לדני ואשתו ולבתם שנולדה ממש יום לפני שיצאתי מהארץ וכמובן, פרידה מממשפחה וחברים. 

בשבת 1 באוקטובר הייתי עסוק כולי באריזות והכנה ליציאה לדרך. ב-2 לאוקטובר לפנות בוקר המראתי עם טיסת לופטהאנזה לפרנקפורט ומשם אחרי 5 שעות המתנה לאוסקה. 

ב-3 לאוקטובר 2016, בשעה 8 וחצי בבוקר בערך נחחתי באוסקה. בכך הגיעה לסיומה תקופה ארוכה של הכנות והחלה תקופה חדשה של חוויות חדשות וכמובן, לימודי יפנית.

אז מה לעזאזל אני עושה באוסקה ואיך הגעתי לכאן?

בעקבות הטיול הראשון ביפן, החלטתי ללמוד יפנית עוד לפני שחזרתי לארץ. בתחילת הטיול נפגשתי עם דני, חבר שגר באוסקה כבר עשר שנים (אז הוא היה ביפן 'רק' 7 שנים) ועם מספר חברים שלו שחיים פה כמוהו. כבר אחרי מספר ימים ביפן עלתה בי המחשבה לנסות למצוא דרך להגיע ליפן לתקופה ארוכה יותר מטיול של שבועיים. הבעיה העיקרית היא שכדי לעבוד ביפן בעבודה שאפשר לחיות ממנה, צריך לרוב לדעת יפנית ברמה מספיק טובה לחיי יום יום ויותר.

זרים רבים ביפן, בעיקר כאלו שנולדו במדינות ששפתן היא אנגלית, עובדים פה כמורים לאנגלית. כידוע, היפנים לא שולטים באנגלית מספיק טוב ולמרות שיש שילוט באנגלית במקומות רבים (בעיקר מתוירים ובערים גדולות), האנשים עצמם לא ממש דוברים אנגלית ברובם. חלק גדול מבין אבל לא ממש מסוגל לדבר.

בנוסף לזה, יש עניין תרבותי. אם מישהו ידרוך ליפני על הרגל, הוא יתנצל על כך שהוא גרם לדורך לדרוך עליו (טוב, אני קצת מגזים, אבל הכוונה ברורה). זה נובע מכך שהיפנים חושבים תמיד על האחר ועל הימנעות מגרימת אי נעימות לאחר ואם יתבקשו לעזור, במידה ויוכלו, יצאו מגידרם כדי לסייע עד כדי כך שיסטו מדרכם וילוו את מבקש העזרה למקום הנכון.

אך אליה וקוץ בה – אם אותו מבקש עזרה הוא זר והוא פונה אל היפני באנגלית והאנגלית בפיו של אותו יפני לא מספיק טובה, במקרים מסוימים, היפני פשוט לא יענה. לא בגלל שהוא גס רוח חלילה, אלא שבגלל שאינו שולט היטב באנגלית והוא חושש לתת תשובה שתגרום לאי נוחות לשואל ולעונה (על כך שגרם לאי נוחות לאחר..). אם כי אני חייב לומר שלא נתקלתי ביפני שלא ניסה לעזור גם מבלי לדעת אנגלית ברמה מספקת.

על כן, בתי ספר ללימוד אנגלית נפוצים מאוד ביפן וזרים רבים דוברי אנגלית מלמדים בהם, חלקם חיים שנים ביפן. בחלק ממוסדות הלימוד האלו, מקבלים כמורים רק מי ששפת אימו היא אנגלית אך מקומות פרטיים לעיתים יקבלו זרים ששפת אימם אינה אנגלית אך הם דוברי אנגלית ברמה גבוהה מתוך מחשבה שאם הצליחו ללמוד אנגלית, הרי שיוכלו ללמד אותה. 

אך לא משנה במי מדובר – בכל מקרה כדאי מאוד לדעת יפנית, לפחות ברמה בסיסית אם רוצים לחיות ביפן לתקופה ארוכה. ניתן להסתדר גם בלעדיה, אך לאורך זמן, חוסר ידיעת השפה יכול להיות בעייתי, בייחוד כשצריך להתמודד מול מוסדות רשמיים של המדינה או גופים רשמיים אחרים (משרדי עיריה, בנקים, חברות סלולר וכו'). ומי שרוצה לחיות ביפן לתקופה של שנים, חייב מתישהו לקיים אינטראקציה עם הגופים הרשמיים השונים.

שבועיים במהלך אותו טיול ראשון ביפן הסתובבתי עם המחשבה הזו ועד שטסתי חזרה הביתה החלטתי ללמוד יפנית אחרי שאחזור, לפני שאעשה מאמץ להגיע ליפן לתקופה ארוכה. שבועיים לאחר שחזרתי לארץ, אחרי סדרת טלפונים לבתי ספר שונים, מצאתי מורה ליפנית - אדר זקס הנהדרת מבית הספר Japaneasy  מתל-אביב (ראו פרטים בסוף הפוסט). 

במשך שלוש שנים למדתי אצלה. בשנתיים ושלושת חודשים הראשונים (בערך) למדתי פעם בשבוע, אחד-על-אחד איתה ובתשעת החודשים האחרונים עד שהגעתי ליפן, הצטרפתי בנוסף לשיעורים הפרטיים לקבוצת לימוד שלה בראשון-לציון. 

אין ספר שמדובר בקצב לימוד איטי למדי אבל זה מה שאפשר הזמן הפנוי והכסף. לאחר כשנתיים של לימודים, עמדתי לצאת לטיול נוסף ביפן. באותה תקופה חויתי משבר בלימודים. הרגשתי הייתה שאני לא מתקדם בקצב הנכון והרגשתי 'תקוע'. לאט לאט החל להתפתח הרעיון שאולי אני צריך ללמוד את השפה תקופה מסוימת ביפן. הרעיון היה מפתה אבל גם הרגיש מאוד מורכב וגדול עלי בעת ובעונה אחת. 

באוקטובר 2015 נסעתי שוב ליפן. באחד הערבים, אחרי מספר ימים ביפן, נזכרתי בעניין הזה ונכנסתי לגוגל כדי לחפש מידע על לימודי יפנית ביפן. ידעתי שמי שלומד יפנית באוניברסיטה בארץ, יכול בתנאים מסוימים, להגיע ליפן לתקופה של חצי שנה עד שנה ללמוד יפנית במסגרת תוכניות שונות של חילופי סטודנטים ומילגות לימודים של משרד החינוך היפני (תוכנית שבאמצעותה הגיע ליפן דני, חברי מאוסקה, ללמוד יפנית ב-2006). 

חשבתי שאמצא שמות של בתי ספר ו/או מאמרים שונים שמסבירים איך עושים את הצעד הזה. הייתי מוכן לכך שמדובר בעניין סבוך, עמוס בבירוקטיה ומגעים עם גופים רשמיים שונים והכנתי עצמי גם לקשיי תקשורת. ציפיתי גם למצוא בתוצאות הראשונות את בתי הספר הגדולים והמפורסמים/הטובים ביותר.

אך להפתעתי התוצאה הראשונה בחיפוש הציגה בפני חברה בשם Go! Go! Nihon שמטרתה לסייע לסטודנטים זרים שרוצים ללמוד יפנית ביפן. החברה, נוסדה ע"י שני שבדים ואמריקאי שבעצמם למדו יפנית ביפן ואכלו מרורים בניסיון להתמודד עם הבירוקרטיה היפנית יחד עם קשיי שפה והבדלי תרבות. 

שלושתם חשבו שאם היה איזה גוף שיוכל לסייע בכל ההתעסקות עם הבירוקרטיה היפנית, זה יקל מאוד על כל מי שרוצה לבוא ללמוד יפנית ביפן. גם בתי הספר השונים ליפנית ביפן מודעים לקשיים והרעיון של שלושת החברים האלה הפך לחברה שבעצם משמשת כגוף מקשר בין כל מי שרוצה ללמוד יפנית ביפן ובין בתי הספר והגופים הרשמיים השונים אליהם צריך לפנות כל סטודנט פוטנציאלי.

החברה היא למעשה סוג של חברת השמה לסטודנטים. מי שפונה אליה לעזרה לא משלם לה דבר. בתי הספר שעובדים מול החברה הזו, הם אלו שמשלמים לה עמלה כלשהי על כל סטודנט שמתקבל ללימודים ומתחיל ללמוד. החברה עובדת עם בתי ספר ליפנית בטוקיו, אוסקה, קיוטו, יוקוהאמה, פוקואוקה וסאפורו. בטוקיו יש להם גם קשרים עם אוניברסיטה אחת ושלושה בתי ספר ללימודים אחרים (אוכל, אופנה ולימודים מקצועיים).  רוב הקשרים נמצאים בטוקיו כי שם נמצא מטה החברה. 

חפרתי באתר של החברה וגם חיפשתי מידע עליה מסביב לראות מה אומרים אנשים שנעזרו בהם. פרט לאדם אחד שטען שדרשו ממנו כסף, כל שאר הביקורות היו חיוביות מאוד. באתר החברה גם היה רשום שהם יושבים בטוקיו בשינג'וקו ושמי שרוצה מוזמן לבוא לבקר. מכיוון שהייתי מתוכנן להגיע לשינג'וקו שבטוקיו למספר ימים בסוף הטיול, שלחתי להם אימייל ושאלתי אם אפשר לבוא.

התשובה הגיעה די מהר באימייל מבחורה בשם קת'רין שאמרה שהיא תשמח לארגן לי פגישה עם מישהו מהצוות וכך היה. באחד הימים בהם הייתי בטוקיו, נפגשתי עם כריס, שהתברר שהוא אחד הבכירים בחברה. ישבתי איתו כחצי שעה והוא הסביר לי בפירוט איך בדיוק עובד העסק שלהם ודברים רבים אחרים. הנושאים העיקריים עליהם הוא הסביר היו הלימודים עצמם, מגורים, ביטוח רפואי וכמובן, ענייני כספים.

מעודד ממה ששמעתי ועם הרבה דברים לחשוב עליהם נפרדתי מכריס וחזרתי למלון. מספר ימים לאחר מכן חזרתי לארץ בלי להחליט דבר אבל העניין לא הרפה ממני. מרגע לרגע הבנתי שזו הדרך הטובה בשבילי כרגע גם להצליח לחיות ביפן לתקופת זמן משמעותית וגם כמובן, בתקווה, ללמוד את השפה כמו שצריך.

מספר ימים לאחר מכן כתבתי לקת'רין מהחברה שענתה למייל הראשון שלי והגשתי בקשה ללימודי יפנית באוסקה בסמסטר שמתחיל באוקטובר 2016. 

לפני כשלושה שבועות, ב-3 באוקטובר 2016, נחתתי באוסקה לקראת תחילת הלימודים.

בפוסט הבא: הסבר מפורט יותר מה בדיוק צריך לעשות כדי להגיע ללימודי יפנית ביפן וכיצד התהליך עובד מול חברת  .Go! Go! Nihon

למי שרוצה ללמוד יפנית בארץ, זה  האתר של בית הספר Japaneasy של אדר זקס שאצלה למדתי. אדר מלמדת ב-1-על-1 או בקבוצות קטנות. יש אפשרות גם לשיעורי אונליין.