תקציר הפרק הקודם: נחתתי, קיבלתי תעודת תושב, הגעתי לעיר, הלכתי לאיבוד, קיבלתי טרמפ יפני למשרד המתווכת ומשם הגעתי לדירה אותה שכרתי.
יפן נתפסה במשך שנים כמקום יקר. והיא אכן הייתה מדינה יקרה מאוד בשנות ה-80. בשנות ה-90 היכה ביפן משבר כלכלי שהפיל את המטבע שלה והכניס אותה למיתון עמוק שלמעשה עד היום לא לגמרי התאוששה ממנו. בשנים האחרונות יפן הפכה זולה למדי למטיילים ויעידו על כך המספרים העולים של תיירים ביפן מכל העולם בכלל ומישראל בפרט (בכתבה בעיתון הארץ מסוף אוקטובר 2016 נאמר כי מספר התיירים הישראלים ביפן שילש את עצמו מ-2010 ועד 2016).
אלא שטיול ביפן ומגורים ביפן הם שני דברים שונים לגמרי. נכון, האוכל שאוכלים הוא אותו אוכל, התחבורה היא אותה תחבורה ובילויים הם אותם בילויים. אלא שהתקציב הוא לא אותו תקציב ובנוסף, סעיף המגורים בתקציב הזה שונה לגמרי. ביפן יש בתי מלון לכל תקציב ולכל טעם וטווח הביניים הוא רחב מאוד והמחירים לרוב סבירים למדי (ואף זולים לעומת מקומות דומים במדינות אחרות). מגורי קבע ביפן זו אופרה אחרת לגמרי.
גודל של דירה ממוצעת ביפן ליחיד נע בין 15 מ"ר ועד ל-25 מ"ר ולרוב מדובר בדירות סטודיו שיש בהן מקום למיטה (לרוב מיטת יחיד), שולחן כתיבה, כיסא ועוד ארונית קטנה. בדירה כזו יהיה מטבחון קטן ובו מקרר קטן, מיקרוגל, כיריים (אם יש מזל, כיריים גז עם שתי להבות) ו.. זהו בערך. חדרון האמבטיה יכלול אמבט קטן ושירותים, במקרים רבים באותו חלל. בדירות רבות יהיה ארון עצום בגודלו. מדוע ארון כ"כ גדול? כנראה בגלל שארון כזה מיועד לאחסון של מזרן פוטון בשעות היום כך שהחדר יהיה פנוי ככל האפשר.
הדירה אותה שכרתי היא בגודל של 25 מ"ר והיא לא דירת סטודיו. יש בה חלוקה ברורה בין החדר שמשמש כחדר שינה ומגורים לבין איזור המטבח, חדר האמבטיה והכניסה לדירה. כמו לכל דירה בגדלים האלה, גם לזו יש מרפסת, צרה וארוכה לכל אורך הדירה. הגישה אליה היא מחדר המגורים. על המרפסת הזו אי אפשר ממש לשבת והיא משמשת בעיקר לתליית כביסה ובה גם עומדת מכונת הכביסה. כשבחנתי הצעות לדירות שנשלחו אלי מאותו משרד תיווך, ראיתי כי כמעט כל הדירות שמוצעות דרך המשרד הזה, מכילות ריהוט חלקי ובסיסי. קריאה של האותיות הקטנות מגלה כי הריהוט החלקי הזה הוא למעשה בשכירות ומשלמים עליו בכל חודש. למרות זאת, בחרתי עדיין לקחת את האופציה הזו מהסיבה הפשוטה שלא רציתי להתעסק בחיפוש אחרי מיטה אחרי 20 שעות בדרך והגעתי למסקנה שלקנות מיטה, מזרן, שולחן וכו', יעלה לי כנראה אותו דבר כמו לשכור אותם או אולי פחות..
תשלום השכירות כולל בד"כ גם עלות חודשית של שימוש במים אבל חשבונות חשמל וגז יש לשלם בנפרד. דמי השכירות שלי כוללים גם הם מים, ביטוחים שונים, דמי שימוש חודשיים בריהוט וגם פוקט ויי-פיי שבלעדיו אין לי קשר לעולם.
הייתי מודע לקוטנן של הדירות ביפן הן, ממה שראיתי בהצעות השונות לדירות וגם ממה שסיפר לי דני, חברי מאוסקה על הדירות שגר בהן בכל שנותיו ביפן. למרות זאת, ברגע שנכנסתי לדירה בפעם הראשונה, הייתי מופתע מכמה שהכל קטן וקומפקטי ועם זאת, נעים ונוח. במקום להכביר במילים, אתן לתמונות לדבר..
 |
| כניסה: פה מורידים נעליים, יפן או לא? |
 |
| מטבח + חדר אמבטיה: החפץ השחור ליד המקרר אלו הכיריים שיש בהן גם מעין מגירה לצליית דגים |
 |
| חדר אמבטיה: ראיתי כבר קטנים יותר |
 |
| חדר המגורים: מיטה, שולחן, כיסא, קולב לבגדים וארון ענק. |
 |
| ארון ענק (צולם כשהגעתי) |
 |
| מרפסת: מכונת כביסה ומוט לתליית כביסה |
אחרי שהערכתי את הרכוש עליו אני משלם שכירות, פרקתי את המזוודה וסידרתי הכל במקום כדי לקבל תחושה ראשונית של בית. דני הספיק בינתיים לדבר איתי ואמר לי שיפגוש אותי בערב. הוא ואישתו הכינו עבורי חבילה קטנה שהכילה כמה כלים בסיסיים למטבח עד שאתאפס על עצמי ועל הסביבה. מכיוון שידעתי שלא אספיק וגם לא יהיה לי כוח לקנות ביום ההגעה מצעים למיטה, הבאתי עימי סדין ושתי ציפיות לכריות. כרית לא הייתה לי אבל ערימה של שני מעילים שהבאתי ומספר סוודרים שימשה אותי ככרית ליומיים הראשונים..
בשלב הזה העייפות איימה למוטט אותי סופית ונפלתי לשעה וחצי של שינה נטולת חלומות. קונדו-סאן אמרה לי שבין 3 ל-5 אחרי הצהריים אמור להגיע איש של חברת הגז כדי לחבר אותי לשירות. התעוררתי בשלוש והמתנתי לו. אחרי שהוא הגיע (בחמישה לחמש) ועשה את מה שהיה צריך, יצאתי לחפש את הסופר הקרוב כדי לקנות כמה מצרכים בסיסיים כמו נייר טואלט, משהו לאכול וקפה..
משפט אחד על נייר טואלט ביפן ואני מבטיח לא לשוב לנושא לעולם: נייר טואלט ביפן מרגיש דק ורך יותר מאשר אצלנו. הוא גם מתמוסס במים במהירות רבה יותר. הסיבה לזה, כך למדתי בדרך הלא נעימה, היא מבנה קצת שונה של אסלות שמקשה על ירידת נייר עבה יותר (למשל של טישו) כשמורידים את המים. לא הייתי מודע לעניין הזה ועקב שימוש בנייר הלא מתאים, גרמתי לסתימה קלה באסלה.. מה שגרר ביקור של שרברב יומיים לאחר מכן ונזיפה עדינה מקונדו-סאן שאשתדל להשתמש אך ורק בנייר טואלט. התנצלתי על בורותי והבטחתי לא לחזור על הטעות הזו לעולם.
איפה היינו? אה,כן.
אחרי מקלחת מעולה (כמה כיף שיש חימום מים מהיר בגז), יצאתי לפגוש את דני. אחרי שהשלמנו פערים של שנה, יצאנו אל דירתו כדי לקחת משם את החבילה שהוא ואישתו, יוקי, הכינו עבורי. הוא נסע עימי חזרה אל דירתי. פרקנו את החבילה, נפרדתי מדני והתמוטטתי לשנת לילה נחוצה מאוד. הייתי זקוק לשינה לא רק בגלל שהייתי עייף בצורה שאי אפשר לתאר אלא גם בגלל שלמחרת היום הייתי אמור להתחיל תהליך נוסף של טופסולוגיה.
למחרת בבוקר הרשיתי לעצמי לקום ביקיצה טבעית. התעוררתי בסביבות 10 ואחרי קפה ראשון של בוקר ביפן, יצאתי לדרך. נאמר לי לפני שהגעתי שעלי לסדר כמה עניינים רשמיים אחרי שאגיע -
- להירשם במשרד הרובע בו אגור כך שהם ידפיסו את כתובת המגורים שלי על כרטיס התושב הזמני שלי ובאותה הזדמנות גם ירשמו אותי לביטוח הבריאות הממשלתי אליו הייתי מחויב להצטרף לפי תנאי הויזה.
- ללכת לקנות סים יפני לטלפון שלי כי גופים שונים, דורשים מספר טלפון מקומי וממילא המספר הישראלי שלי היה חסר ערך ביפן. חבילת תקשורת דרך המפעיל הישראלי הייתה עולה לי יותר מדי כסף וזו הייתה הוצאה לחינם כי אף גוף רשמי יפני שדורש מספר טלפון, לא יקבל מספר לא יפני..
- ללכת לבנק ולפתוח חשבון בנק. אחד הדברים שעליהם התלבטתי רבות היה איך להתנהל עם הכסף ביפן. הדרך הזולה ביותר היא חשבון בנק מקומי שממנו אפשר לשלם שכירות, ביטוח רפואי וגם להחזיק בו כסף לשימוש יומיומי.
המקום הראשון אליו הלכתי היה משרד הרובע. כל עיר גדולה ביפן מחולקת לרובעים (משהו שגדול יותר משכונה ובעל סמכויות קטנות יותר מרשות מקומית). לכל רובע יש משרד שבו ניתן לקבל שרותי עיריה שונים ומי שעובר דירה, בין אם הוא מקומי או זר, צריך להירשם כדי שיוכל לקבל שירותים, לשלם ביטוח רפואי וכו'.
ביפן נראה לעיתים שיש המון אנשי שירות שמבצעים במקביל פעולות דומות אבל בניגוד למקומות אחרים בעולם, זה לא פוגם ביעילות אלא תורם לה. בכניסה לבניין מנהלת הרובע, עמדה אישה שתפקידה להפנות את הבאים לתור הנכון או למשרד הנכון. הצגתי בפניה את כרטיס התושב הזמני שלי והיא הבינה מיד מה אני צריך לעשות וקראה לעובדת נוספת שהסבירה לי באנגלית בסיסית מאוד איך למלא טופס רישום ואז הושיבה אותי בתור לפקיד שיטפל בבקשתי. כשהגיע תורי, ברגע שהפקיד ראה שאני זר וראה את כרטיס התושב שלי, הוא ביקש (ביפנית) שאמתין ונעלם. אחרי מספר דקות הופיע בחור אחר שדובר יפנית. הוא טיפל בבקשה, מילא עוד שלושה טפסים שקשורים בעיקר לביטוח הרפואי, לקח את כרטיס התושב כדי שידפיסו עליו את הכתובת בה אני גר ונתן לי חבילה של עלונים ודפי מידע על הרובע וביניהם גם מכתב ברכה ממנהל הרובע. הוא גם הסביר לי שבעוד כשבוע אקבל הביתה מכתב עם פירוט התשלומים של ביטוח הבריאות ואז אצטרך לחזור לשם כדי לקבל פקודות תשלום. כן, בהחלט מדובר בבירוקרטיה.
מספר דקות לאחר מכן קיבלתי בחזרה את כרטיס התושב שלי כשכתובתי היפנית רשומה מאחור ומצורף אליו דף שמוכיח שנרשמתי במרשם התושבים של הרובע. הפכתי לתושב זר זמני מן השורה.
הדבר הבא בתוכנית היה רכישת סים עם מספר טלפון יפני. דני אמר לי שהוא ראה שיש אפשרות לרכוש סים פריפייד (משולם מראש) לשיחות בלבד ללא גלישה. מכיוון שיש לי פוקט ויי-פיי, אין לי צורך גם בגלישה. נסעתי למתחם אומדה העצום, גם ניגשתי לחנות הענק של יודובאשי קאמרה שבה מוכרים כל דבר שעובר בו חשמל או עובד על חשמל.
בקומת הכניסה של חנות כזו בד"כ נמצאים דוכנים עם נציגים של כל חברות הסלורר היפניות. בנוסף, יש גם ממש מרכזי שירות של שלושת חברות הסלולר הגדולות. נסיונותי לברר אם יש סים פריפייד רק לשיחות נתקלו בבעיות תקשורת קלות - רוב הנציגים לא ממש מבינים יפנית, אבל מהר מאוד הבנתי, שכנראה לא אצליח למצוא סים לשיחות בלבד. שוק הסלולר ביפן מתנהל בדומה לצורה בה התנהל שוק הסלולר בארץ לפני רפורמת כחלון - הדרך הקלה ביותר היא לרכוש סים תחת חוזה שכולל גם טלפון ותקף לשנתיים. בשנים האחרונות, יש שינוי בשוק הסלולר היפני והחלו להיכנס מפעילים וירטואלים שלא מחייבים רכישת מכשיר אלא רק סים.
רוב התוכניות הקיימות לסלולר, לא תקפות עבור זרים שמגיעים לחצי שנה.. בסופו של דבר, אחרי בירורים בדוכנים השונים, הדבר הטוב ביותר שמצאתי היה סים של אחד מהמפעילים הוירטואלים שנותן לי אפשרות לקבל ולהוציא שיחות וגם גלישה בנפח של 110 מ"ב ליום.. התלבטתי מה לעשות והחלטתי לא להחליט והלכתי. בערב התייעצתי על העניין עם אבי שאמר לי שאקח את זה. למחרת חזרתי על הבוקר לאותה חנות, מצאתי את אותו נציג שמאוד שמח לראותי ועוד יותר שמח לגלות שאני רוכש ממנו את הסים. אחרי שוידאנו שהכל עובד כשורה, הוא נתן לי את החדש שלי, שילמתי ויצאתי להשלים את המשימה האחרונה שנותרה לי לפני תחילת הלימודים - פתיחת חשבון בנק.
ביפן יש בנקים רבים, חלקם גדולים מאוד וחלקם קטנים. לכל בנק יש תנאי שונים לפתיחת חשבון לזרים. יש כאלו שמקלים עם זרים ויש כאלו שמחמירים מסיבות שונות (בעיקר מסיבות של רצון למנוע הלבנת הון או מעשי הונאה דומים). דני המליץ לי לפתוח חשבון בבנק SMBC שהוא אחד הבנקים הגדולים ביפן. מכיוון שכבר הייתי באיזור אומדה, ניגשתי לסניף של הבנק הנ"ל שנמצא שם (לא לפני שהלכתי לאיבוד..). כמו במשרדי הרובע, גם בכניסה לבנק עומדים נציגים שתפקידם לסייע ללקוחות למצוא את דרכם למקום הנכון ולחסוך זמן ותור לכולם.
למזלי הנציגה בכניסה הייתה דוברת אנגלית ואחרי שאמרתי לה שאני מעוניין לפתוח חשבון היא לקחה אותי אל נציגה נוספת, גם היא דוברת אנגלית, שביררה מה בדיוק אני רוצה לעשות, הראיתי לה את כרטיס התושב שלי, הסברתי לה מה אני צריך והיא הבינה מיד והושיבה אותי בתור המתאים. דני הכין אותי מראש לכך שפתיחת החשבון יכולה להיות המשימה הכי קשה כי הבנק דורש מסמכים שונים בפתיחת חשבון - כרטיס תושב, כתובת מגורים, הוכחת רישום במרשם התושבים וחותמת אישית.. כל אלה היו ברשותי וניכר היה על פניה של הפקידה שמולה התיישבתי מספר דקות לאחר מכן, שהיא מרוצה מכך שהגעתי מוכן.
התהליך לקח כחצי שנה (בסה"כ כשעה ורבע כולל המתנה בשני תורים), אבל בסופו קיבלתי לידי פנקס חשבון בנק עם שני כתוב עליו באנגלית וביפנית. שבוע לאחר מכן, הגיע אלי הדוור ומסר לי בדואר רשום, כרטיס בנקט למשיכה והפקדת מזומנים בכספומט. שבועיים וחצי מאוחר יותר גיליתי שאמנם בחרתי באחד הבנקים הטובים ביפן אלא שהבנק הזה מגביל מאוד זרים שבאים לתקופה של פחות משנה ליפן ופותחים בו חשבון. רציתי לשלם את השכירות וגיליתי שאיני יכול לבצע אף פעולת העברת כספים מהחשבון או אליו בשום דרך בכספומט. כשניגשתי לסניף, נאמר לי שאכן אין לי אפשרות לבצע פעולה כזו בכלל. אחרי שהבעתי (בעדינות) את מחאתי על כך ותהיתי מה הטעם בחשבון שאי אפשר לבצע בו פעולות בסיסיות, קיבלתי אישור ממנהל הסניף לבצע העברות כספים רק דרך פקיד (מה שכמובן גורר עמלה של 800 ין לכל פעולה).
יומיים לאחר שסיימתי את כל הפרוצדרות האלו, הגעתי לבית הספר בפעם הראשונה. בסופו של יום האוריינטציה (שכלל גם מבחן רמה ביפנית), התברר שבית הספר דאג להביא נציגים של בנקים שונים וחברות סלולר שונות עם הצעות מיוחדות לסטודנטים...
בחלק השלישי - התאקלמות ותחילת התייפנות.
